תכניה – כטוב בעיניכם
כטוב בעיניכם – 14, 15, 18, 21, 22, 25, 26, 28 באוגוסט בשעה 17:30 בגן בלומפילד. מופע ישיבה ב27 באוגוסט בלבד, במוזיאון הטבע ירושלים. בשפה האנגלית. לשריין מקום >
תוכן עניינים
עלילה ומעבר לה
מאת נתן סקופ. מעובד מתוך הפודקאסטים: “Approaching Shakespeare” מאת פרופ’ אמה סמית, ו-“Shakespeare For All” מאת ד”ר וויל טוש.
״זה חבל מאד שלשוטים אסור לומר דברי חוכמה על חכמים שעושים דברי שטות״ – מערכה ראשונה, תמונה שנייה
המחזה נפתח בעיצומה של מהומה משפחתית. אביהם של אורלנדו ואוליבר, סר רולנד דה בויס, מת והוריש את רכושו לאוליבר, שלא קיים את הבטחתו לחנך את אחיו הצעיר אורלנדו בדרך הראויה לג’נטלמן. אורלנדו המתוסכל דורש בזעם את המגיע לו מאחיו.
במקביל, אורלנדו מאתגר את צ’ארלס, מתאבק החצר, לקרב היאבקות, ואוליבר מעודד את צ’ארלס בסתר להילחם בצורה לא הוגנת, ולפצוע או אפילו להרוג את אורלנדו.
בחצר המלוכה ישנו עוד זוג אחים יריבים. הדוכס הבכור, מודח מתפקידו על ידי אחיו הצעיר, הדוכס פרדריק, ומוגלה ליער ארדן. בתו של הדוכס הבכור, רוזלינד, נשארת בחצר עם חברתה הקרובה, בת דודתה סיליה, בתו של הדוכס פרדריק.
כשהיא צופה בקרב ההיאבקות, רוזלינד נמשכת מיד לאורלנדו שמנצח בהצלחה את צ’ארלס השרירי והחזק. אורלנדו ההמום נשבה גם הוא בקסמי רוזלינד, אך אינו יכול להישאר בחצר כדי לחזר אחריה אחרי ש לה-בו, איש החצר, מודיע לו שבכוונתו של הדוכס פרדריק לפגוע בו. אורלנדו בורח ליער ארדן עם אדם, משרתו הזקן והנאמן.
הדוכס פרדריק, שמאס בכך שאחייניתו רוזלינד מאפילה על בתו שלו, מגלה גם אותה כמו את אביה. שבורת לב, סיליה מחליטה למרוד באביה ולברוח גם היא עם בת דודתה. כדי להפוך את מסען לבטוח יותר, השתיים מחליטות להסוות את עצמן ולאמץ זהות בדויה: סיליה מתחפשת לאיכרה בשם אליינה, ורוזלינד לבחור צעיר בשם גנימד. הן לוקחות איתן את השוטה טאצ’סטון, ליצן החצר, ויוצאות בדרכן אל היער.
״המקום הזה נראה לי, אשאר בחפץ לב בו.״ – מערכה שנייה, תמונה רביעית
אחרי פתיחה מהירה וגדושת ריגושים, הדמויות מוצאות את דרכן ליער ארדן. ביער, המחזה מוריד הילוך, עם סדרה של אינטראקציות אפיזודיות – סצנות המתרחשות בין דמויות שונות – המרכיבות את אמצע המחזה.
הדוכס הבכור, יחד עם האציל הראשון והאציל אמיינס, שתמיד מוכן לפצוח בשיר, מהרהרים בהבדלים בין החצר מלאת התככים והמריבות, לשלוות היער. אולם, לא כולם מסכימים: ג’ייקוויס המלנכולי מבקר את צביעותם של האצילים, על כך שבעודם משבחים את סביבתם הטבעית הם לא מהססים להרוג איילים חפים מפשע על מנת לאכלם.
רעבים ומותשים, רוזלינד, סיליה וטאצ’סטון משוטטים ברחבי היער, ופוגשים רועה צאן בשם קורין. הם קונים את העדר שהוא רועה, ומתחילים את חייהם החדשים כגנימד ואליינה, רועי הצאן.
במקום אחר ביער, אדם מתעלף מרוב רעב, ואורלנדו יוצא לחפש אוכל. חמוש בחרב, הוא פורץ למחנה של הדוכס הבכור בדיוק בזמן לארוחה. הדוכס אינו מתרגש, ומזמין באדיבות את אורלנדו ואדם להצטרף אל האצילים בסעודתם.
המחזה נע הלוך ושוב בין תיאורי יער ארדן כמקום מפלט מלא בפנטזיה ושירה, לבין תיאורו כמקום של עבודה פיזית יומיומית, כמו גידול יבולים, ורעיית כבשים ועזים. בעוד הדוכס הבכור וג’ייקווס מטיפים מוסר ומציירים תמונה לא מציאותית של חופש חיי היער, קורין מדבר בפשטות על הקשיים היומיומיים של הרועה הפשוט שעובד תמורת שכר זעום.
תפיסתו של אורלנדו את יער ארדן משתנה: ממקום קשוח, שומם וחסר מזון ומים, לעולם חדש וקסום, ספרותי ומלא אהבה. תוך השתובבות עליצה, הוא תולה שירי אהבה לרוזלינד על העצים, והיא, מבינה בהתרגשות שאהוב ליבה קרוב יותר ממה שחשבה.
הדרך העיקרית להעביר את הזמן בארדן היא לדבר. החיזור ההדדי של רוזלינד ואורלנדו מתרחש כאשר רוזלינד, המתחזה לגנימד, פותחת בשיחה עם אורלנדו. אחרי שהיא גורמת לו להודות באהבתו לרוזלינד, היא מציעה “לרפא” אותו משיגעון האהבה. כיצד תעשה זאת? לשם כך נדרש אורלנדו להעמיד פנים כי גנימד הוא באמת רוזלינד ולבוא כל יום לחזר אחרי רוזלינד ה”מדומה”. אורלנדו מסכים ברצון.
״אל תתאהבי בי. אני זיוף פי שמונה משבועת שיכור״ – מערכה שלישית, תמונה חמישית
האהבה שופעת בכל פינה ביער. טאצ’סטון מתנסה באהבה גם הוא, ומחזר אחרי אודרי, רועת צאן מקומית, דבר שמבדח את ג’ייקוויס. כאשר הרועה פיבי, ממשיכה לדחות את החיזורים הפיוטיים של הרועה סילביוס, רוזלינד (מחופשת לגנימד) נכנסת לתמונה כשדכנית. אך הביקורת החריפה שלה על גאוותה של פיבי ויחסה לסילביוס מניבה תוצאות בלתי צפויות – פיבי מתאהבת בגנימד הצעיר יפה התואר.
אוליבר, אחיו של אורלנדו, מופיע גם הוא ביער ארדן. אחרי שהדוכס פרדריק – המאשים אותו בבריחתו של אורלנדו מהחצר – החרים את אדמותיו, אוליבר מוצא את עצמו ביער, חסר כל, ונקלע לתאונה שבה הוא ניצל על ידי לא אחר מאשר אחיו אורלנדו, שנפצע בניסיון להצילו. אוליבר, שעבר שינוי ומתחרט על מעשיו הקודמים, משלים עם אחיו המנוכר. אוליבר מספר על בריחתו ופציעתו של אורלנדו לרוזלינד המודאגת ולסיליה הרגשנית, שמתאהבת בו ממבט ראשון. השניים מתכננים להתחתן מיד.
כאשר חתונתם של סיליה ואוליבר מתקרבת, רוזלינד-גנימד מבטיחה לספק את כל הזוגות האחרים, שגם הם להוטים להתחתן. פיבי תתחתן עם גנימד, אם היא עדיין רוצה, אבל אם לא, היא חייבת להתחתן עם סילביוס. סילביוס יתחתן עם פיבי, אם היא תסכים. ואורלנדו יתחתן עם רוזלינד שתופיע באורח קסם ביער.
למרות כל הזמן שבוזבז על דיבורי סרק ביער, הסיום של המחזה עדיין מצליח להרגיש חפוז.
רוזלינד מופיעה מחדש כעצמה, מלווה בלא אחר מאשר היימן, אל הנישואין, שמנהל טקס חתונה עבור ארבעת הזוגות. ואם פתרון “דאוס אקס מאכינה” אחד לא מספיק, “כטוב בעיניכם” מציג אחד נוסף! באמצע חגיגות החתונה, האח השני של אורלנדו ואוליבר, שלא הוזכר עד כה (ובאופן מסתורי נקרא גם הוא ג’ייקוויס) מופיע עם חדשות טובות: הדוכס פרדריק הגיע גם הוא ליער, שם הוא תיקן את דרכיו הרעות, והשיב את כתרו לדוכס הבכור. כולם שמחים, מלבד ג’ייקוויס המלנכולי, שמחליט להישאר ביער עם הדוכס פרדריק.
הנפשות הפועלות
תמות מרכזיות ב״כטוב בעיניכם״
מלנכוליה
עבור בני התקופה האליזבתנית, מלנכוליה הייתה סוג מסוים של עצב שמזוהה עם מחשבה עמוקה (או עם אנשים שאוהבים לחשוב שהם עמוקים). מלנכוליה הייתה אחת ה”הפרעות” האופייניות ביותר לתקופה האליזבתנית, והיא נחשבה למשמעותית ואף פרודוקטיבית בקרב אמנים ויוצרים. אך גם מסוכנת, אם ניתן לה יותר מידי חופש פעולה. ג’ייקוויס הוא דוגמה סטריאוטיפית לטיפוס מלנכולי. אך האם הוא באמת מלנכולי או שהוא רק מעמיד פנים?
“כטוב בעיניכם” ו”המלט”
אנו רגילים לסווג את מחזותיו של שייקספיר לפי ז’אנר. ואכן במובן זה “כטוב בעיניכם” דומה מאד לקומדיות רומנטיות או מחזות העוסקים ב”cross dressing” וזהות בדויה, כמו “הלילה השנים עשר”.
אם זאת, מבט כרונולוגי על מחזותיו של שייקספיר יכול להציע פרספקטיבה נוספת. שייקספיר כתב את “כטוב בעיניכם” ב-1599, השנה בה נפתח תיאטרון הגלוב בלונדון, אותה שנה בה כתב כמה מהטרגדיות והמחזות ההיסטוריים המפורסמים ביותר שלו: “הנרי החמישי”, “יוליוס קיסר”, ו”המלט”.
במחזה “כטוב בעיניכם” נראה שהזמן נע באופן מוזר. לא ברור, למשל, כמה זמן עבר מאז שהדוכס הבכור הוגלה, או כמה זמן רוזלינד נמצאת ביער לפני שהיא פוגשת את אורלנדו. למרות שהמחזה מסתיים בחתונות רבות, הוא מרגיש במידה מסוימת אנטי-קליימקטי. אנו יודעים שרוזלינד ואורלנדו מאוהבים כבר מהסצנה הראשונה ואין באמת שום דבר שמונע מהם להינשא כשהם מתאחדים ביער, אולי מלבד העובדה כי נותר חצי מחזה עד שזה יקרה.
תחושה זו של פעולה מעוכבת, יחד עם הנטייה לנאום על כל נושא שבעולם ובכל סיטואציה, היא מה שגורם לרבים להשוות את רוזלינד, התפקיד הנשי הגדול ביותר ששייקספיר כתב מעולם, להמלט, יותר מאשר לגיבורות של קומדיות רומנטיות שייקספיריות אחרות.
פסטורלה
ז’אנר הפסטורלה היה ז’אנר ספרותי פופולרי בתקופתו של שייקספיר, ובדרך כלל הציג תושבי עיר המאדירים את חיי האיכרים, ויוצרים דימוי נוסטלגי של חיים שלווים וטהורים בטבע. הפסטורליה כללה תמות חוזרות, ביניהן הטפת מוסר על ההבדל בין חצר המלוכה לכפר, אהובות האדישות למחזריהן, תחרויות שירה, ורועים אציליים ופילוסופיים (שמותיהם לעתים קרובות היו קורין, סילביוס ופיבי) המתווכחים זה עם זה בדיבור ובשיר.
הפסטורליה היא גם ז’אנר פוליטי. דמויות ממעמד גבוה חולמות על חיי רועים חסרי דאגות, אך הרועים האמיתיים, כמובן, חיים חיים קשים ומופלים לרעה על בסיס מעמדם הנמוך. במובן זה, הכפר הפסטורלי הופך לא לבריחה מהחיים האמיתיים, אלא יותר לאלגוריה המשקפת אותם.
כתיבה פסטורלית מתארת את הכמיהה לברוח ממציאות טעונה אל הרעיון של חיים חסרי דאגות, מחשבה שרלוונטית היום יותר מתמיד. “כטוב בעיניכם” הוא אחד המחזות המוצגים ביותר של שייקספיר, אולי כי כולנו כמהים לאותה בריחה נחוצה לעולם אחר, כזו שהתיאטרון מספק: חוויה של הפוגה, גם אם חומקת. ולמרות הכל, המסע הזה יסתיים בהתרוממות רוח.
השירים
בצל למרגלות העץ – מערכה 2, תמונה 5
עיבוד של “Laisse-moi t’aimer”
לחן: ז’אן רנארד
ביצוע: מייק בראנט
בַּצל למרגלות העץ
מי לשכב אתי חָפֵץ,
לשיר מזמור של דרור
בלחן של ציפור?
בוא ליער, ליער, ליער,
אף אויב
פה לא אורב,
חוץ מחורף ורוח סער.
אם משְררָה תִרְחק,
בַּשמש תִפרח, תצחק,
שָמֵח בחלקך,
הכל ערב לחיכך –
בַּצל למרגלות העץ.
אם יש אידיוט חמור
שבא לו בשיר מזמור
את כך נכסיו לנטוש
כי ככה נתקע לו בראש
דוקדמה, דוקדמה, דוקדמה
ילל, השתולל, רוח קר – מערכה 2, תמונה 7
עיבוד של “Emmenez Moi”
לחן: ג’ורג’ס גרברנץ
ביצוע: שארל אזנבור
ילל, השתולל, רוח קר,
אתה לא מר ואכזר
כמו שאיש כפוי טובה בעולם הוא.
אין לך שן חדה כמו שלו,
כי לא רואים אותך, לא,
אבל אם רק תנשוף – אויה לנו.
תקפיא עוד, רָקיע רשע,
הנשיכה שלך לא קשה
כמו חסד אשר לא נזכר.
הנהר בגללך מתעוות,
אך זה את הלב לא צובט
כמו לשכוח חבר יקר.
היי-הו, שיר היי-הו, לאשוח זקוף,
חברוּת היא זיוף, אהבה היא טרוף.
אז היי-הו, עץ האשוח,
החיים האלה שַעֲשוּחַ.
הצבי – מערכה 4, תמונה 2
עיבוד של “La Foule”
לחן: אנחל קברל
ביצוע: אדית פיאף
קוטֵל הצבי מה מגיע לו?
עור וקרניים נביאה לו,
נריע לו ונשמיע לו
שיר זמר.
לא, לא, אל תבוֹש קֶרן ללבּוֹש,
היא סמל כבוד עתיק לראש.
היתה כזאת לסבא,
לאבא ולְהַבּא.
הקרן, הקרן, קרן שֶפע וצמיחה,
ומספיק ללגלג, זה בכלל לא בדיחה.
אוהב עם נערת כפרים (היי נוני נו) – מערכה 5, תמונה 3
עיבוד של “Les Champs-Élysées”
לחן: מייק דייגן ומייק ווילש
ביצוע: ז’ו דסאן
אוהֵב עם נערת כפרים
על פני שדה ירוק עוברים,
כשאביב מהַבְהֵב מלַבְלֵב גם הַלֵב,
ציפורים מצייצות מסביב,
אוהבים אוהבים תַ’אביב.
שִירוּ הֵיי, שִירוּ הוֹ, שירוּ הֵיי-נוֹנִי-נוֹ.
בִּשדה שיפון, בְּלב מרחב
הַזּוּג-יָפֶה הזה שכב,
כשאביב מהבהב מלבלב גם הלב,
ציפורים מצייצות מסביב,
והם זִמרו אז לכולכם
שהחיים רק פֶּרח הם,
אוהבים אוהבים ת’אביב.
שִירוּ הֵיי, שִירוּ הוֹ, שירוּ הֵיי-נוֹנִי-נוֹ.
אז בַּהוֹוֶה תחזיקו טוב,
כי מה מתוק כמו לאהוב,
כשאביב מהבהב לָאב-לָאב-לָאב גם בלב,
ציפורים מצייצות מסביב,
אוהבים אוהבים ת’אביב.
שִירוּ הֵיי, שִירוּ הוֹ, שירוּ הֵיי-נוֹנִי-נוֹ.
היימן – מערכה 5, תמונה 4
עיבוד של “אלין”
לחן וביצוע: כריסטוף
שירו שיר לכלולות שירו שיר
ברית קדושה של מיטה ושל גג.
מברכים אותן בני כפר ועיר,
יום כזה הוא תמיד יום של חג
לאל היימן…
תמונות: יצחק וולף. תרגום לעברית: נטע אברל.
כל הציטוטים בעברית בתרגום דורי פרנס, מתוך האתר שייקספיר ושות’.