תכניה – יוליוס קיסר
יוליוס קיסר – 8, 9, 13, 14, 15, 17, 22, 23, 24 באוגוסט ב17:30 בגן בלומפילד. בשפה האנגלית. לשריין מקום >
עלילה ופרספקטיבה
מאת ים דרורי. מעובד מתוך הפודקאסט של סלייט “Lend Me Your Ears” מאת אייזק באטלר.
”שלטון הופך מושחת כשהוא מפריד מצפון מכוח“ – מערכה ב, תמונה א
זו סעודת לופרקל, פסטיבל של כל העיר שמטהר את רומא. קיסר בדיוק חזר, מנצח במלחמת אזרחים אכזרית נגד פומפיוס, שהיה היריב האחרון שנותר לו. הוא עכשיו האיש החזק והפופולרי ביותר בעולם המוכר, וכשהוא נחגג (“שיר הפרולוג”), יש דיבורים על הפיכת קיסר למלך.
סיפור המקור של הרפובליקה הרומאית מדבר על אזרחים גיבורים שהפילו את המלך העריץ, טארקווין, כך שלהאשים אדם ברצון להיות מלך זו דרך טובה לגרום לו להיהרג. אבל קיסר הוא כל כך פופולרי שהפעם נראה שזה יכול לקרות.
כל זה מאוד מפחיד קבוצה של סנאטורים, שמובלים על ידי קסיוס – ולצידו סינה, קסקה, ואחרים – שמתכננים לקשור קשר כדי להתנקש בקיסר. קסיוס מגייס את ברוטוס, חבר ויריב פוליטי של קיסר, להוביל את המערכה נגד קיסר.
ברוטוס מסכים מכיוון שהוא מאמין שהמטרה שלהם נעלה (“מכתבים”). הוא מאמין שכקיסר ייהפך למלך, כוחו הבלתי מוגבל ישחית אותו. ומכיוון שהממשלה התפרקה לגמרי, הדרך היחידה לעצור את קיסר היא להרוג אותו.
אך ברוטוס עושה שלוש טעויות. הראשונה היא ההנחה שלו שהציבור יבין שההתנקשות בוצעה למטרה טובה, ובכן, אם קושרי הקשר ייקחו אחריות על מעשיהם, ויציגו את הנימוקים שלהם לעם.
אבל מתחילת המחזה הכוונות הטובות האלה מוצגים בצורה מבשרת רעות, על ידי אותות וסימנים על טבעיים. הטבע מבטא מחאה בצורה של סופות לא צפויות, וביום מותו של קיסר לביאה ממליטה ברחובות, וקברים נפתחים ויורקים את מתיהם (“I Have Seen”).
האסון הזה מיוצג במרחב הפרטי עם העיוורון של קיסר ושל ברוטוס לדאגות של נשותיהן. פורשיה, אשתו של ברוטוס, מתחננת לפניו שיחלוק איתה את התוכניות שלו. קלפורניה, אשתו של קיסר, מנסה לשכנע אותו להישמע לאזהרות ולא לצאת לקפיטול. קיסר מתעלם ממנה, וגם מהנבואות של מגלה עתידות. (“שיר אזהרה”).
הטעות השנייה של ברוטוס היא לשכנע את קסיוס לתת ליד ימינו של קיסר, מארק אנתוני, לחיות אחרי שקיסר מת. קיסר נרצח בקפיטול, וברגע שאנתוני מבין שקושרי הקשר לא הולכים להרוג גם אותו, הוא מבקש לדבר בהלוויה של קיסר, וברוטוס עושה את הטעות השלישית שלו – הוא מסכים לבקשתו של אנתוני.
אנתוני מתסיס את הרומאים עד טירוף (“מזמור הלוויה”) ואז משתמש בהמון המטורף כדי לקחת את השלטון. הרפובליקה נפלה, וברוטוס, קסיוס והצבאות שלהם צריכים לברוח מרומא.
אנו עוברים מהסנאט אל שדה הקרב (“שיר צבא”). ברוטוס וקסיוס יוצאים אחד נגד השני. הרוח של קיסר מתגלה אל ברוטוס, חוזה את נפילתו. קושרי הקשר מובסים בקרב מול מארק אנתוני ובנו המאומץ של קיסר, אוקטביוס. ברוטוס וקסיוס מתאבדים שניהם (“מות קסיוס”) ואנתוני ואוקטביוס נשארים בשלטון.
”יש סוג של גאות בעסקים של בני אדם“ – מערכה ד, תמונה ג
המחזה הזה הוא טרגדיה, אך הגיבור הטראגי הוא לא ברוטוס או קיסר. הגיבור הטראגי האמיתי שאנחנו רואים נופל הוא הרפובליקה הרומית.
ביוליוס קיסר, שייקספיר מרותק מהיחסים בין האישי לפוליטי. אחרי הכל, המוסדות שאנחנו נשענים עליהם מורכבים מבני אדם – אינדיבידואלים שאחראים למורשת של הנורמות הפוליטיות שאנחנו מקדשים.
האנשים האלו – או יותר נכון גברים ממעמד חברתי מסוים – הם השולטים ברומא. שייקספיר בכוונה משלב את הסצנות עם פורשיה וקלפורניה כדי להראות איך הנשים במחזה שוהות “בפרברים” של התרבות השלטת.
כשמוסדות ונורמות נשחקות, האיכות והאופי של גברים אינדיבידואלים משנים יותר ויותר, מכיוון שיש להם יותר כוח בתור המערכת. אם היא נשחקת יותר מדי, הגברים בשלטון והמדינה הופכים בעצם לאותו הדבר. אי אפשר להכחיש שלמחזה יש הסתכלות צינית על האנושות – או יותר מדויק, על הגברים בה.
אף גבר לא יוצא מהמחזה הזה עם רושם טוב. האליטות מולכות שולל עד כדי כך שהם חושבים שלרצוח את הפוליטיקאי הפופולרי ביותר בהיסטוריית האומה שלהם יסתיים בצורה טובה. פשוטי העם הפכפכים, מושפעים בקלות, ועם נטייה לאלימות. הם פשוטו כמשמעו קורעים לגזרים משורר על הבמה רק משום שהוא חולק את השם סינה עם אחד מקושרי הקשר.
”כמה דורי דורות עוד ישחקו את התמונה הכבירה שלנו בארצות שעוד לא נולדו ובשפות שלא נודעו?“ – מערכה ג, תמונה א
צמד אחר של אידיאלים במחזה, סטואיזם ורציונליות, הן גם אבני פינה של הגבריות הרומאית. ברוטוס נאמן לרעיון של ריסון התשוקות חסרות המשמעת ולראות את הדברים בצורה קרה וברורה. אך מה אם טיעונים רציונליים הם בלתי אפשריים, כי אנחנו לעולם לא נוכל לברוח מהרגשות שלנו? זה הרעיון המטריד שבלב המחזה הזה.
כשקסיוס מנסה לשכנע את ברוטוס שקיסר צריך למות, הוא מראה בצורה הגיונית שקיסר הוא אדם שמאוד עשוי לשגות. אך הוא גם טוען טיעון רגשי, ואומר בעצם שקיסר לא מספיק גבר כדי להיות בשלטון. שתי הטיעונים האלה הם בלתי נפרדים. ואפילו הסטואיזם של ברוטוס נראה כסוג של הצגה – הוא מרגיע באדישות שלו.
אז אם ההצגה היא מה שמשנה, זה כמעט בלתי נמנע שדמגוג מיומן כמו אנתוני ייקח את הבמה. אנתוני הוא העתיד כי מה שמשנה עכשיו הוא הספין, הכריזמה, היכולת לנאום ולשכנע את הקהל.
קיסר מעלה את הטיעון שפוליטיקה הופכת להצגה בלבד כשהיא נהיית רקובה מבפנים, ומשאירה רק את החוץ. אך הוא לא מעלה שום דרך למלא מחדש את הליבה אחרי שהיא כבר נהרסה. אין הרבה תקווה בקיסר. המחזה הוא יותר כמו סיפור אזהרה.
הנפשות הפועלות
המקהלה היוונית ויוליוס קיסר: בתנועה
אתם אולי לא יודעים, אבל בטקסט המקורי של יוליוס קיסר אין מקהלה! למה בחרנו להוסיף אחת, ואיך עשינו את זה?
במחזאות היוונית הקלאסית, המוסכמה התיאטרונית העיקרית הייתה המקהלה (או הקורוס), המורכבת מכמה אנשים שמדברים כאחד. היא ייצגה את הקול של הקולקטיב, העם, ששופכים אור ומתווכים לקהל את העלילה על הבמה, ובו בזמן לוקחים חלק בעולם הבדיוני. כשהם לא שרו את השירים שלהם, הם היו עדים לעלילה הדרמטית, וכך הפכו למין קהל על הבמה, שמשקף את הקהל האמיתי שצופה במחזה.
במחזה יוליוס קיסר, לעם יש תפקיד גדול. הם מריעים לקיסר בתחילת המחזה, עדים לרצח שלו, וכמובן, הם קהל אקטיבי להספדים המתחרים של ברוטוס ואנתוני. מאוחר יותר הם הופכים לחיילים של מלחמת האזרחים שנובעת מהרצח של קיסר. זה הרגיש מתאים להעתיק את המוסכמה העל-זמנית הזו בשביל יוליוס קיסר: בתנועה.
כשעיבדנו את הטקסט, לקחנו שורות ששייכות לאזרחים ולדמויות אחרות שאנחנו חשבנו שיתאימו למוסכמה הזאת. המקהלה שלנו נעה בין התפקיד של מגדי העתידות, האזרחים, קושרי הקשר, והחיילים, תומכי קיסר ומתנגדיו, ובו בזמן משמשים כקהל על הבמה בפארק.
מוזיקה בהצגה
מאת נתן סקופ
לכתוב את המוזיקה בשביל המקהלה היה כיף ומאתגר. רציתי ליצור איזון בין כמה רעיונות מנוגדים, כולל שירים עם הרמוניות שמראות הסתכלויות שונות על אותן מילים, וגם שירים שהמקהלה תשיר באוניסון (בקול אחד), כדי להראות מטרה מאוחדת. חלק מהשירים הם ללא ליווי, וכך מדגישים את השבריריות של המקהלה, וחלק מלווים בכלי נגינה. רציתי להשתמש במלודיות דרמטיות, אבל גם לוודא שהמילים של שייקספיר נשארות ברורות. וכמובן, לא יכולתי להתעלם מהתנאים הקשים מבחינה אקוסטית שבאים עם הופעה בפארק!
הושפעתי מאוד ממוזיקת פלמנקו, ובמיוחד מהמוזיקה של לָה קָאִיטָה, אֵסְטְרָלָה מוֹרֵנְטֶה, לָה פַקֶרַה דֶּה יֵרֵז, ומוזיקאים וזמרים נוספים.
בשיר הפרולוג, המקהלה חוגגת את הניצחון של קיסר, אבל אז נוזפת בתומכים שלו על הציות הצבוע שלהם למנהיג פופוליסט. בשיר I Have Seen (“אני ראיתי”), חברי המקהלה מתארים את האותות המוזרים שראו, ושואלים את קסקה אם קיסר יבוא אל הקפיטול. ברוטוס מקבל מכתבים שגוערים בו לפעול, שאותם שרה המקהלה. שיר האזהרה של המקהלה לקיסר נופלת על אוזניים ערלות. במזמור ההלוויה, המקהלה שרה בטירוף, מדורבנת על ידי דבריו של מארק אנתוני. לאחר מכן, המקהלה שרה את שיר הצבא, שמציג את אוקטביוס קיסר ומספר לנו מה התרחש כשאנחנו עוברים לשדה הקרב. במות קסיוס, המקהלה שרה קינה אירונית כשקסיוס נושם את נשמתו האחרונה, וכשההצגה נגמרת, המקהלה שרה אפילוג.
השירים
שיר הפרולוג / מערכה א, תמונה א
מה ‘תה מוביל את אלה ברחובות?
אנחנו לוקחים חופש בשביל לראות את יוליוס ולחגוג בַּנצחון שלו.
לחגוג? איזה כיבוש הביא הביתה?
אתם בּולי-עץ, דיקט, סתומים יותר מחפץ!
איי לבבות קשים, אכזריים של רומא,
לא הכרתם את פומפאוס?
אינספור של פעמים טיפסתם על
חומות וביצורים, אל מגדלים
וחלונות, כן, עד הארובות,
בציפייה וסבלנות, לראות איך שעובר
פומפאוס הגדול בִּרחובות רומא.
אתם בּולי-עץ, דיקט, סתומים יותר מחפץ!
איי לבבות קשים, אכזריים של רומא,
ועכשיו אתם לובשים בגדים של חג?
עכשיו פתאום הכרזתם על יום חופש?
עכשיו ‘תֵם מפזרים פרחים בַּשביל
של זה שדורך בְּנצחון על דם פומפאוס?
אתם בּולי-עץ, דיקט, סתומים יותר מחפץ!
איי לבבות קשים, אכזריים של רומא,
I Have Seen (“אני ראיתי”) / מערכה א, תמונה ג
ראיתי כבר סופות,
כשרוחות רוגזות פיצחו עצי
אלון בני מאה, וראיתי את
הים השאפתן גואה, מקציף
ומשתולל כדי להגיע עד
לָעננים המאיימים; אבל
אף פעם עד עכשיו, אף פעם עד
הלילה, לא עברתי סערה
יורקת אש. או שיש בשמיים
סכסוך פנימי או שהעולם הרתיח
בחוצפתו את האלים, והם
שולחים אליו חורבן.
למה, ראית משהו לא טבעי?
עבד אחד – ‘תה מכיר אותו מהפָּנים – הֵרים
יד שמאל, והיא התלקחה ובערה
כמו לפידים קשורים – עשרים ביחד;
אבל היד לא חשה אש, ואין
בה אף כוויה. וחוץ מזה – מאז
אני מחזיק שָלוּף ת’נשק – מול
הקפיטול נתקלתי בְּאריה,
שֹם בי מבט זגוגית והסתלק
זָעוּף בלי להטריד אותי.
למה, ראית משהו לא טבעי?
והיתה שם ערימה – מאה נשים צמודות,
חיוורות כמו רוח רפאים מפּחד,
שנשבעו שהן ראו אנשי-
אש צועדים בָּרחובות.
ואתמול ינשוף ישב לו בְּכיכר
השוrtlק בצהריים וצווח.
כשתופעות כאלה מצטלבות
ביחד אי אפשר לומר
“טוב, יש הסבר, זה הגיוני”.
אין לי ספק שזה מבשר פורענויות לָארץ.
זה בהחלט זמן משונה. אבל
קורה שאנחנו מפרשים דברים
על פי דרכנו, לא על פי דרכם.
למה, ראית משהו לא טבעי?
קיסר יבוא לקפיטול מחר?
מכתבים / מערכה ב, תמונה א
ברוטוס, אתה ישן; תקום, תִּראה
את עצמך. האם דין רומא לְ–
שלוש נקודות. דבּר, הכּה, תקן.
שיר האזהרה / מערכה ב, תמונה ג
קיסר, הישמר מברוטוס.
היזהר מקסיוס.
אל תתקרב אל קסקה.
פקח עין על צינה.
אל תבטח בטרבוניוס.
שים לב למטלוס צימבר.
דקיוס ברוטוס לא אוהב אותך.
פגעת בקאיוס ליגאריוס.
יש רק מחשבה אחת בכל האנשים האלה,
והיא מכוּונת נגד קיסר.
אם אתה לא בן-אלמוות,
שמור על עצמך.
מזמור ההלוויה / מערכה ג, תמונה ב
לנקום! עכשיו! חַפשו! שִרפו! אש! דם!
שיר הצבא / מערכה ג, תמונה ב
אוקטביוס קיסר
הוא הלילה ילון שלושים וכמה קילומטר מרומא.
זאת רומא מתאבלת, זאת רומא מסוכנת
זאת לא רומא בטוחה עדיין לאוקטביוס.
אוקטביוס
שְמע דברים גדולים.
ברוטוס וקסיוס מגייסים צבא.
עליך להקים כוחות מיד עם מארק אנטוני,
תכנס דיון דחוף איך לגלות מידע סודי
ולהגיב לסכנות גלויות.
אנחנו עם הגב
לקיר, מכותרים בידי אויבים
רבים. יש לא מעט שמחייכים,
אבל בַּלב רוקמים, אני חושש,
מיליונים חבלות.
הא היי, הו
ברוטוס וקסיוס. חבר חם מתקרר.
שמתחילה אהבה לחלות,
לדעוך, היא נאחזת בִּטקסים
מלאכותיים. בְּנאמנות פשוטה
וישרה אין טכסיסים. אבל
האנשים החלולים הם כמו
סוסים שיוצאים לדרך לוהטים,
עם פוזה מבטיחה של אבירוּת;
אבל כשעליהם לשאת דקירת
דורבן, הרעמה כולה נופלת,
והם כושלים כמו בהמות בשעת מבחן.
הא היי, הו
מות קסיוס / מערכה ה, תמונה ג
החשיך יומו של קסיוס.
הֶחְשיכה שמש רומא. תם יומנו.
באים ענן, לֵיחוֹת וסכנות. הסוף למעשינו.
לא ישא גוי – Down By the Riverside / אפילוג
מילים: ישעיהו פרק ב, פסוק ד / מסורתי
לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
לֹא ילמדו עוד מלחמה
אשליך את חרבי ומגני
אל מצולות הנהר
ולא ילמדו עוד מלחמה
אניח את נטלי
אל מצולות הנהר
ולא ילמדו עוד מלחמה
לא ילמדו עוד מלחמה
אתקע את חרבי בחול הזהוב
אל מצולות הנהר
ולא ילמדו עוד מלחמה
תמונות: יצחק וולף. תרגום לעברית: עומר סחייק.
כל הציטוטים בעברית בתרגום דורי פרנס, מתוך האתר שייקספיר ושות’.